<h1>ראבי"ה סימן תתט"ו</h1>
<h2>דף ח.</h2>
ועוד אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו כדמפרש בירושלמי [פ"א ה"ה] בראשונה היו קוברין אותן במהמורות נתעכל הבשר היו מלקטין העצמות וקוברין אותן [בארזין] ואותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמח לומר [שנינוחו] אבותיו מן הדין. פירוש משום דקשה רמה למת כמחט בבשר החי, ומזה נחו. ותו גרסינן התם תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות הדתימר בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוט עצמות. תני אין שמיעה לליקוט עצמות ומסקנא אין שיעור לליקוט עצמות כהדה ר' מנא הורי לרבי הילל לקרוע ולהתאבל כרבי אחא שלא להיטמאות כרבי יוסי. תני ליקוט עצמות אין אומר עליהן קינים ונהי אין אומר עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אבל אומר עליהן דברי קילוסין.
לא יעורר על מתו ולא יספדנו קודם הרגל שלשים יום. ואל תיקשי לך הא דתניא [תענית י"ז ע"ב] מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתוקם חגא דשבועיא דלא למספד, משמע דקודם לזה הזמן מותר להספיד, דגרסינן הכא בירושלמי [ה"ה] הדא תניא בישן אבל בחדש מותר איזהו ישן ואיזהו חדש חדש בתוך שלשים יום ישן לאחר שלשים יום. וטעמא דלא שייך זכרון צער במת חדש דבלאו הכי זכור הוא. והאי פרוקא אתי שפיר אליבא דשמואל. דאמר לפי שאין המת משתכח מן הלב עד לאחר שלשים יום, ולרב איכא לפרוקי דבחנם שרי למספד קודם תמניא ומתמניא ואילך אפילו בחנם אסור כדאמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו דקא עביד בחנם. ירושלמי [שם] איזה העירור [מזכירתו] בין המתים איזהו הספד שהוא עושה לו הספד בפני עצמו.
